בעיצומה של סערת ביטול הלכת בית המשפט העליון של ארצות הברית שעיגנה את זכותן של נשים לביצוע הפלה, ניסו רבים לשער מה תהיה ההשפעה האמיתית של החלטת בית המשפט. פרשנות אופטימית מצד מתנגדי ההפלות היא שביטול ההלכה יביא להפחתה של כ-20 אחוזים במספר ההפלות. אבל ההמצאה שהפחיתה את מספר ההפלות באופן הדרמטי ביותר הייתה הגלולה נגד הריון. אז הפעם נעסוק בשלושת המדענים היהודים שהיו בין ממציאיה.
בספרו ״על גאונות וחרדה״״ כותב ההיסטוריון היהודי-בריטי נורמן ליברכט, תלמיד ישיבה בעברו, שמבין ממציאי הגלולה, גרגורי פינקוס היה זה שהמסורת היהודית השפיעה על עבודתו. לא המסורת הדתית, אלא הטכניקה התלמודית. בזמן שכל אמצעי המניעה הידועים שניסתה האנושות עד הגלולה עסקו במניעת תהליך ההתעברות – חסימה פיזית של הזרע או קטילתו – הגלולה היא רעיון אחר – ״הנדסה הפוכה״.
וכך כתב לברכט: "פינקוס מציע היפותזה: באיזו סיטואציה מתאפשר לאישה לקיים יחסי מין לא מוגנים ולא להרות? התשובה ברורה: אם היא הרה ממילא. מכאן שהמדע צריך רק לחקות מצב של היריון, ואז האישה תהיה חופשית ממצב של סכנת ההתעברות״.
גרגורי גודווין פינקוס נולד ב-1903 בניו ג׳רזי למשפחת מהגרים מרוסיה. את לימודיו האקדמיים החל דווקא בחקלאות -בעקבות אביו שהיה מוציא לאור של בטאון לחקלאות. משם עבר להרווארד ללימודי פיסיולוגיה וגנטיקה. אחד מהישגיו המדעיים הראשונים – הפריה חוץ גופית של ארנבת שלא בשימוש זרע של ארנב – ההפריה החוץ-גופית הראשונה של יונק – הכניסה אותו לצרות צרורות. בכנס בטורונטו הצהיר שהוא לא מתכוון ליישם את הטכניקות הללו על בני אדם. מישהו השמיט את המילה ״לא״ מהדיווח לתקשורת ומהומת אלוהים פרצה.
ב-״ניו יורק טיימס״ כינו אותו בזעם ״דוקטור פרנקנשטיין״ ואוניברסיטת הרווארד ביטלה את הקביעות שלו. אבל כמו שקרה לא פעם במדע – דווקא החיים מחוץ למיינסטרים מייצרים תגליות חשובות. אוניברסיטת קלארק במסצ׳וסטס העניקה לו קרן מחקר ופינקוס מצרף להנהלתה את רב העיר. הוא חובר לפעילה פמיניסטית למען הגבלת ילודה בשם מרגרט סנגר ולגניקולוג קתולי בשם ג׳ון רוק שנחושים למצוא אמצעי מניעה יעיל יותר ממה שהיה מוכר עד אז. ב-1951 הם מתחילים לערוך ניסויים בנוראסתירון – סוג של פרוגסטרון סינטטי. השאלות האתיות הוסיפו ללוות את פינקוס גם במחקר הזה. הרבה מהניסויים נערכו בהאיטי ופורטו ריקו – חלקם על נשים ממוסדות לחולי נפש. אבל התיאוריה הוכחה – ניתן באמצעות הורמונים ״לשכנע״ את הגוף שהוא כבר בהריון.
אבל אל מול התיאוריה ישנה פרקטיקה והאירוניה הייתה שאת הרעיון הפיזיולוגי הגה מי שהחל את דרכו בחקלאות, את הפקת החומר מדמה-הפרוגסטרון מעולם הצמחים עשו מי שהכשרתם הייתה בפיזיולוגיה.
מי ששלח לפינקוס את הנוראסתירון למחקריו היה קרל דג׳רסי, חוקר מבריק שחי באותן שנים ממקסיקו. הסיפור האישי של דג'רסי מתכתב היטב עם נרטיב הגלולה. הוא נולד בוינה לאב רופא למחלות מין יהודי-בולגרי ואם רופאת שיניים יהודיה-וינאית. אחרי גירושי הוריו, כשהיה בן 15, הגיעה לאוסטריה תקלה בשם אדולף היטלר בדמות האנשלוס ודג׳רסי האב חזר בבהילות מבולגריה לוינה והתחתן שנית עם האם כדי להוציא אותם מאוסטריה.
האם והבן המשיכו לארצות הברית, עם 20 דולרים במזומן שגם הם נגנבו על ידי נהג מונית. אבל אמריקה בסופו של דבר הייתה טובה אליהם. לאחר שהחל ללמוד בתיכון כתב קרל הצעיר מכתב לאשת הנשיא, אלינור רוזוולט, וביקש עזרה ללימודים בקולג׳. המכתב עבר כנראה לידיים הנכונות – ומוסד לחינוך בינלאומי של ממשלת ארצות הברית העניק לו מלגה. בגיל 17 כבר היה בקולג׳, בגיל 19 כבר רשם פטנט על חומר אנטי-היסטמיני, בגיל 23 השלים את הדוקטורט ואז עזב למקסיקו, כנראה בכדי לצאת מנישואים כושלים.
במקסיקו הוא נתקל בג׳ורג׳ רוזנקרנץ, יהודי יליד בודפשט, שהתחנך בשווייץ, אבל הוברח למרכז אמריקה על ידי המנטור שלו – זוכה פרס נובל לבוסלב רוז'יצ'קה – בכדי שלא יצטרכו לסמוך על השוויצרים אם הנחשול הנאצי יגיע גם לשם.
בתוך מעגל המקורבים של יהודים-הונגרים-שברחו-מהיטלר הוא נתקל קצת אחרי המלחמה באמריק סומלו, יהודי עשיר בעיצומו של משבר: סומלו ושותפו האמריקאי הקימו במקסיקו חברה בשם סינטקס במטרה להפיק הורמונים מבטטה מקסיקנית ענקית בשם קבסה דל נגרו, אבל המדען העיקרי שלהם, אמריקאי בשם ראסל מרקר, ברח ולקח איתו את הסודות. השניים נשארו ללא מדענים ראויים במקסיקו להמשיך בפרויקט.
רוזנקרנץ מתמנה למנהל המעבדה ומצרף אליו את דג׳רסי. הם מאתרים עוזר מחקר מקסיקני צעיר ומבריק בשם לואיס מירומנטס ויחד הם משחזרים את עבודתו של מרקר. באוקטובר 1951 המאמץ המשותף נושא פרי והם מצליחים להפיק את הנוראסתירון. השמות של שלושתם נרשמו על הפטנט, אך כפי שקורה לא פעם, סינטקס לא הייתה זו שהביאה את התרופה לשוק אלא חברות אחרות שצלחו ראשונות את קבלת האישורים.
פינקוס מת ממחלת דם נדירה בבוסטון, 1967. רוזנקרנץ כמו תמיד השאיר את העניינים האתיים והחברתיים לאחרים. עיקר רצונו היה לקדם את התעשייה במקסיקו לה היה אסיר תודה על שקלטה אותו כפליט. ב-2001 זכה באות הכבוד הגבוה ביותר מנשיא מכסיקו וב-2016 הקונגרס האמריקאי ציין את יום הולדתו ה-100. שלוש שנים אחר כך הוא הלך לעולמו בקליפורניה, אליה עבר בשנותיו האחרונות.
ועדיין, חיפוש בגוגל של המונח ״אבי הגלולה״ יעלה בעיקר את שמו של דג׳רסי, בין השאר כי לקח על עצמו את התפקיד. משנות ה-1970 החל להפנות את עיקר מאמציו למחקר והוראה בעניינים חברתיים – בעיקר השפעתה של הגלולה על המהפכה המינית. הוא גם הפך לאספן אמנות גדול וייסד מושבת אמנים גדולה, כנראה בעקבות התאבדותה של בתו האמנית. מחויב לרעיון לפיו הגלולה מקדמת שוויון בין המינים, באפשרות של נשים לתכנן את חייהן המקצועיים, הוא גם עסק רבות באפשרות של יצירת גלולה לגברים. הרעיון של אחריות הגבר לא קסם מספיק לחברות התרופות ולארגונים המדעיים, מסתבר. הוא נפטר בגיל 91 בסן פרנסיסקו. לפחות הוא לא ראה איך אמריקה שלו חזרה 50 שנה אחורה במחי פסיקת בית משפט עליון אחד.