דנה קסלר
רוזאן בר בת 70. הזדמנות מצוינת להתבונן על היהדות המתוקשרת, מורכבת ונפיצה של אחת הנשים הכי משפיעות, שנויות במחלוקת ומצליחות לפרקים בעולם הבידור והטלוויזיה האמריקאי. למרות הקונצנזוס הגורף סביב חשיבותה בעולם הקומדיה האמריקאית, וגדולתן של העונות הטובות של הסיטקום פורץ הדרך שלה "רוזאן" – שרצה בהצלחה גדולה בשנים 1988-1997 ועל התפקיד שלה זכתה ב"אמי" ובגלובוס הזהב והייתה במידה רבה תמונת המראה של מעמד הפועלים האמריקאי ל"סיינפלד" הניו יורקית האליטיסטית – לקחת אותה ברצינות היה עניין שקשה לקחת ברצינות. ועדיין, גם כשהאמירות שלה היו מקושקשות, לא תמיד קוהרנטיות, ולעיתים קרובות מופרכות, קפריזיות ובוטות, העולם הקשיב לה למעלה משלושים שנה. היא סלבית מספיק גדולה ובעלת מעמד מספיק רם כדי לקבל תשומת לב גם כשהיא מקשקשת.
בר נולדה ב-3.11.1952 בסולט לייק סיטי, יוטה. הצד של אביה: מהגרים יהודים מרוסיה. הצד של אימה: מהגרים יהודים מאוסטרו-הונגריה וליטא. משפחתו של אביה, ג'רום הרשל "ג'רי", שינתה את שמה מבוריסופסקי לבר כשנכנסה לארה"ב. למרות שהבית היה יהודי, כלפי חוץ המשפחה השתדלה להסתיר את יהודותה ואפילו היתה פעילה בכנסיה המורמונית. באוטוביוגרפיה שלה, "חיי כאישה", שפורסמה ב-1989, סיפרה בר שהיא היתה היהודיה היחידה בשכונה ובבית הספר, מה שעשה אותה מאוד פרנואידית, לטענתה. אולי שם טמונה הסיבה למשיכתה לתיאוריות קונספירציה, אותן היא מאווררת תדיר ברשתות החברתיות – ובדרך כלל מתנצלת זמן לא רב אחר כך.
באותו ספר היא סיפרה גם על אהבתה לסבתה, לה היא קראה Bobbe – סבתא ביידיש – שהיתה מאכילה את הנכדים שמאלץ עם מלח, וכל בוקר נותנת צדקה של ח"י סנט לעצמה ולכל אחד מילדיה ולנכדיה (לכולם חוץ מאשר לכלתה השיקסע, לה מיררה את החיים). בר תמיד הרגישה כמו אאוטסיידרית בסביבה שגדלה בה, ואחרי סדרה של טראומות (כולל תאונת דרכים בגיל 16 ואישפוז ארוך בבית חולים פסיכיאטרי), בגיל 18 היא עזבה את הבית. גם את האקט הזה היא קושרת ליהדותה. כפי שהיא מתארת את זה בספר, "עזבתי את הבית (כמו כל בחורה יהודיה) כדי לאכול חזיר ולקחת גלולות נגד הריון".
בקריאה של הספר קשה להתחמק מהתחושה שבר הפנימה לא מעט מהאנטישמיות שאולי היתה מופנית כלפיה או שעליה היא שמעה מפי סבתה. התיאורים של משפחתה, כמו גם ההכללות שכתבה על יהודים, הן לא פעם מגחיכות ומשפילות. אבל הספר נכתב לפני יותר משלושים שנה, ומאז בר עברה גם גלגולים סביב הזהות היהודית שלה.
רוזאן בר לא תמיד היתה מזוהה עם יהדות. במשך שנים היה אפשר בקלות לפספס את העובדה שהיא יהודיה – זה בכלל לא נידון בסדרה "רוזאן". היא גם לא תמיד תמכה בישראל. ב-2008 היא קראה לישראל "מדינה נאצית" בהקשר של יחסה לפלסטינים בעזה. היום היא קוראת ל-BDS נאצים. שנה לאחר מכן היא הכעיסה רבים כשהתחפשה להיטלר – כולל שפם וצלב קרס על השרוול – והוציאה עוגיות בצורת בני אדם מהתנור, במסגרת צילומים למגזין היהודי הסאטירי Heeb. העובדה שסבתה היתה ניצולת שואה לא הפריעה לה לעשות זאת. בתגובה לתגובות הנזעמות הסבירה בר שהיא צחקה על היטלר, לא על קורבנותיו. מאוחר יותר טענה שהצילום בכלל נעשה במחאה על פעולותיה של ישראל בעזה. מטורללת לא קטנה, כאמור.
במשך תקופה חשבה בר לפתור את בעיות המזרח התיכון בכוחות עצמה. ב-2011 התראיינה למגזין היהודי-אמריקאי The Forward וסיפרה על כוונתה להתמודד לנשיאות ארה"ב ולראשות ממשלת ישראל – שניים במחיר אחד – על מנת להציל את שתי המדינות הללו מעצמן (בסוף התמודדה רק לנשיאות ארה"ב-2012 ויצאה מזה עם סרט תיעודי). באותו ראיון הסבירה שמטרתה היא להכניס נשים לפוליטיקה ולדת – כתיקון עולם. כחלק מאותה אג'נדה גם לימדה נשים יהודיות מדיטציה קבלית, פרקטיקה אותה היא מתרגלת כבר שנים ארוכות.
מאז דעותיה על ישראל השתנו. כבר עשור שבר היא פרו-ישראלית בצורה מאוד מוצהרת. עד כדי כך שהיא יוצאת נגד כל מי שמעז לבקר את ישראל – אפילו אם הוא ישראלי בעצמו. ב-2015, למשל, התכתשה עם רוגל אלפר, מבקר הטלוויזיה של "הארץ". זה התחיל עם ציוץ של אלפר בו הוא קרא ליהודי צרפת לא לעלות לישראל כדי לברוח מפאשיזם מוסלמי, שכן ישראל סובלת מפאשיזם יהודי. בתגובה כתבה לו בר בעדינות אופיינית לה: "סתום ת'פה המזוין שלך, גלוח ראש שמן ופריבילגי". השניים פצחו במריבה מתמשכת בטוויטר. בשורה התחתונה, רוזאן אמרה שאם אלפר כל כך שונא את ישראל למה הוא לא עוזב, ואלפר אמר שאם רוזאן כזאת ציונית למה היא לא עושה עלייה.
אבל כמה שהמריבה שלה עם רוגל אלפר היתה סחורה לוהטת בזמנו, בינתיים הסיפור התקרר כי רוזאן סיפקה שערוריות גדולות בהרבה. כל מי שעוקב אחר הנעשה בטלוויזיה האמריקאית יודע שבר עשתה קאמבק מאוד גדול, ואז מיד חירבה את הכל עם הפה הגדול שלה. במרץ 2018 עלה מחדש הסיטקום הוותיק שלה, "רוזאן". אומרים שלחזרתה של הסדרה למסך היה קשר הדוק לנצחונו של טראמפ בבחירות. בזמנו נאמר כי רשת ABC היתה זקוקה בדחיפות לתכנים שיפנו למצביעי טראמפ וכך הוחלט להקים לתחייה את "רוזאן". בפרק הראשון של העונה החדשה נאמר כי דמותה של רוזאן קונר – בדיוק כמו רוזאן בר עצמה – תמכה בטראמפ. לאחר השידור טראמפ הרים טלפון לבר ובירך אותה. בראיון שנתנה ל"ישראל היום" ב-2019 אמרה: "הצבעתי לטראמפ כי הוא הבטיח להעביר את השגרירות לירושלים ותודה לאל הוא קיים. הוא הבטיח להכיר בירושלים וקיים".
העונה העשירית של "רוזאן" עלתה 21 שנה אחרי שהסדרה המקורית ירדה. 18.4 מיליון אמריקאים צפו בפרק הקאמבק, ונראה היה שבר שוב בפסגת העולם. אלא שחודשיים בסך הכל אחרי תחילת העונה, הקומיקאית נטולת האיפוק עשתה את טעות חייה כשכתבה בטוויטר שואלרי ג'ארט, היועצת של נשיא ארצות הברית לשעבר ברק אובמה, היא שילוב בין האחים המוסלמים והסרט "כוכב הקופים". הציוץ לא התקבל יפה, בלשון המעטה. לאור העובדה שג'ארט היא אפרו־אמריקאית ילידת איראן, בר מיד סומנה כגזענית. הרשתות החברתיות התמלאו בהאשטאג הקורא להחרמתה, ולרשת ABC לא היתה ברירה אלא להגיב בחריפות ולבטל את הסדרה. באותה תקופה בר גם אמרה איזה קשקוש על זה שצ'לסי קלינטון נשואה לאחיינו של איל ההון היהודי-הונגרי-אמריקאי ג'ורג' סורוס (היא לא) ועל זה שסורוס עזר לנאצים (הוא לא). גם ההצהרות האלה לא תרמו לתדמית הציבורית שלה.
רוזאן התנצלה על ההערה וגם ניסתה להצטדק ולומר שכוונתה כלל לא היתה גזענית. לטענתה היא בסך הכל ניסתה להצביע על האנטישמיות של הסכם הגרעין עם איראן, ואפילו התעקשה שהיא חשבה שואלרי ג'ארט לבנה. כשרשת ABC סרבה לקבל את ההתנצלות, בר טענה ש"עברה BDS בידי ABC", ושרודפים אותה כי היא תומכת בישראל. טראמפ נחלץ לעזרתה בטוויטר, וגם חברה הטוב, הרב הסלב שמולי בוטח, ניסה לעזור.
הרב האורתודוקסי-אמריקאי שמולי בוטח הוא מגיש רדיו וטלוויזיה, סופר, מקורב לסלבס (כמו מייקל ג'קסון) ופנים מוכרות בטלוויזיה האמריקאית. לטענתו הוא ובר לומדים תורה ביחד כבר 25 שנה, והם מאוד קרובים. ולראייה – בוטח עמד לצדה לאורך כל פרשת הציוץ הגזעני. מה זה עמד? השניים יצאו יד ביד בקמפיין לארגן לה סולחה לאומית. לאחר המקרה בר התראיינה פעמיים לפודקאסט של הרב בוטח, בו היא התנצלה, הצטערה, הסבירה, התפתלה, תירצה, בכתה ותלשה שיערות. בין היתר דנו השניים בתורת התשובה של הרמב"ם, ודיברו על מה בר צריכה לעשות כדי לזכות בתשובה.
בר ובוטח אירגנו ביחד אירועים ציבוריים בניו יורק ובלוס אנג'לס להסביר את הצד שלה במקרה ואף יצאו בהצהרה ציבורית משותפת. ההצהרה, שפורסמה ביום בו רשת ABC העלתה את סדרת הספין-אוף "הקונרים" (בסדרה רוזאן מתה והמשפחה המשיכה בלעדיה), קובעת שלא לסלוח לאדם שהביע חרטה כנה, כפי שבר עשתה, נוגדת את הערכים של אמריקה. הרב בוטח גם יצא להגנתה של חברתו בראיון ל-The View ברשת ABC. הוא הסביר שכוונתה של בר היתה לצאת נגד הדעות הפוליטיות של ג'ארט, אבל בפועל מה שהיא עשתה היה דה-הומניזציה שלה, ועל כך היא התחרטה עמוקות. בוטח אמר שבר היא אישה יהודיה מאמינה, שלומדת תורה בצורה רצינית, ושבתור שכזאת היא התייסרה בעקבות מה שאמרה. לטענתו הציוץ שלה יצא נגד האמונה היהודית לפיה כל בני האדם נבראו בצלמו של אלוהים, וזה – הוא טען – ייסר אותה קשות. הוא טען באותו ראיון שאפילו אחרי שהיא ביצעה את ארבעת שלבי התשובה מבחינה הלכתית, אותם הוא מנה אחד אחד, עדיין לא סלחו לה. על כך שאל: "האם הסליחה מתה באמריקה?".
הרב בוטח לא רק לקח על עצמו את יחסי הציבור של רוזאן בר, אלא גם אחראי לקשר המתהדק שלה עם ישראל. בספטמבר 2018, כמה חודשים אחרי פרשת ואלרי ג'ארט, שמענו בחדשות שרוזאן בר בדרך לעשות עלייה. כשבוטח שאל אותה בראיון לפודקאסט שלו אם היא מתכוונת לצפות בפרק הראשון של "הקונרס", אמרה שהיא לא תוכל לצפות בזה כי היא תהיה בישראל באותו זמן. "יש לי הזדמנות לנסוע לישראל לכמה חודשים, וללמוד אצל המורים האהובים עלי שם", אמרה. "אני אסע לשם וכנראה אגור במקום כלשהו שם". מגיש החדשות בכאן 11, למשל, תהה בקול רם האם בר בורחת מהסערה או שמא מדובר בציונות. "קצת משניהם", אמרו הפרשנים.
בתחילת 2019 בר אכן הגיעה לביקור מתוקשר לארץ ישראל (לא בפעם הראשונה, היא היתה פה גם ב-2016), כחלק ממשלחת שאירגן הרב בוטח. מטרותיה המוצהרות היו לסייע במאבק נגד תנועת החרם ("ה–BDS הוא חרם על כל היהודים בעולם, מבחינתי מדובר ממש באותו מקרה כמו החרם הנאצי הראשון על בתי עסק יהודיים", אמרה), להכיר את שורשיה היהודיים ובכלל להעמיק את הקשר עם ישראל.
בוז'י הרצוג הזמין אותה לסיור בבית התפוצות (אנו – מוזיאון העם היהודי, היום), שם הוענק לה אלבום אילן יוחסין של משפחתה. בירושלים היא ערכה סיור בעיר העתיקה, התפללה בכותל, נפגשה עם שרת התרבות מירי רגב, והורידה צ'ייסרים עם שמולי במסעדת "02" ובתל אביב השתתפה באירוע חגיגי לכבודה בהאנגר 11 שאורגן על ידי "הסלון הבינלאומי" בשיתוף אתר החדשות טיימס אוף ישראל וקרן "עם ישראל'.
בתום הביקור היא חזרה לביתה בהוואי. בינתיים היא לא עשתה עלייה. את יום הולדתה ה-70 היא לא חוגגת כאן אלא באמריקה, שם היא עמלה על הקאמבק הבא וזוללת קוקוסים כשרים. אז שיהיה במזל טוב. למי שחוגג.