בתקופה המודרנית עלו לגדולה שתי אסכולות אידיאולוגיות מנוגדות שהתייחסו לסוגיית הצדק החלוקתי – מודל "המדינה הסוציאליסטית" שחתר להרחבת ההתערבות הממשלתית בחיי הפרט ומודל "המדינה הליברלית" שטיפח את חירויות הפרט וביקש למנוע ככל האפשר את התערבות הממשלה בחייו. ברובד העמוק יותר, מדובר במאבק עז ורווי יצרים גם היום בין שני ערכים מרכזיים – ערך "השוויון" מול ערך "החירות".
סוגיית הצדק החלוקתי הטרידה את המחשבה היהודית משחר ההיסטוריה – תרומות ומעשרות, שנת יובל, מס מחצית השקל, יום מנוחה כללי – כל אלו היו מקצת החוקים החברתיים שהטילה על נתיניה "הרפובליקה העברית המקראית" – כפי שכינה אותה תומס הובס.
אם נתרגם את ערכי המוסר החברתי המקראי למונחים של התקופה המודרנית נוכל לומר באופן כללי כי הוא נע בין הקוטב הסוציאליסטי (שביעית, יובל, מעשר ראשון, מעשר עני) לקוטב הליברלי – קפיטליסטי (צדקה על בסיס וולנטרי, אין חקיקה הנוגעת לשוויון, הסתייגות מרגולציה של רעיון המלוכה ועוד(.
בתקופת הגלות, ללא מדינה וריבונות וכשחופש העיסוק וזכות הקניין של היהודים הוגבלו משמעותית בידי השלטונות, פיתחו היהודים את "הגֶן הקפיטליסטי" – היזמות העסקית, המסחר הבינלאומי, והחינוך להישגיות וללמדנות. את הצרכים החברתיים הותירו היהודים בין כתלי הקהילה, במוסדות וולנטריים כמו מוסד ההקדש, הגמ"ח והכנסת כלה.
בתקופה המודרנית, לשתי האסכולות היו דוברים מחוננים – מהם יהודים רבים. בין האוהדים הנלהבים של ערך "השוויון" היו קרל מרקס, משה הס, ולטר בנימין והרברט מרקוזה, ואילו בין נציגיה המובהקים של "החירות" אפשר למצוא את הסופרת איין ראנד, הכלכלן מילטון פרידמן, הפילוסוף הפוליטי ישעיהו ברלין ומי שאנו מציינים השבוע את יום הולדתו – רוברט נוזיק.
רוברט נוזיק נולד ב-16 בנובמבר 1938 בברוקלין, ניו יורק, כבן יחיד לזוג מהגרים יהודים שהגיעו מהשטעטעל ברוסיה. בנערותו התאהב נוזיק ברעיון הסוציליסטי והשתלב בשמאל החדש. בהמשך למד באוניברסיטת קולומביה וקיבל תואר ראשון בפילוסופיה. את הדוקטורט עשה נוזיק בפרינסטון וכבר בגיל 30 החל ללמד פילוסופיה באוניברסיטת הרווארד, והיה לאחד הפרופסורים הצעירים ביותר בתולדות האוניברסיטה היוקרתית.
שנות ה-1930 בואכה מלחמת העולם השנייה סימנו את תקופת עליית מודל "מדינת הרווחה" אשר שימש כהכלאה בין ערכי החירות לערכי השוויון. הניו-דיל של רוזוולט באמריקה, דו"ח בוורידג' בבריטניה, כמו גם עלייתה של מפלגת הלייבור, הובילו לרנסנס של חוקים חברתיים כמו ביטוח לאומי, שכר מינימום, פיקוח על מחירים ועוד. הייתה זו שעתו היפה של עקרון "ההתערבות הממשלתית" ששאף לצמצם את הפערים הכלכליים.
בתקופה שאחרי מלחמת העולם השנייה (שנות ה-1950 וה-1960) אחד השמות המרכזיים שדגל בהתערבותה של המדינה בשוק החופשי היה הפילוסוף ג'ון רולס, במקרה או שלא, המורה והקולגה של רוברט נוזיק מאוניברסיטת הרווארד. בשנת 1971 יצא לאור ספרו של רולס "תיאוריה של צדק" וכבש את העולם האקדמי. התיאוריה שעמדה בבסיסו הייתה פשוטה, לא פחות משהייתה מבריקה. רולס הציע לנו את התרגיל המחשבתי הבא: כשאנחנו באים לכונן חוקה עלינו להביט על המציאות "מבעד למסך הבערות". דמיינו שאתם לא יודעים אם אתם לבנים או שחורים, נשים או גברים, חכמים או טיפשים, עשירים או עניים וכעת – רק כשאתם נמצאים במצב נייטרלי לגבי "מושגי החיים הטובים" כפי שכינה אותם רולס – תחוקקו חוקה. במילים אחרות, על החוקה להיות מנותקת מכל הקשר תרבותי, חברתי, לאומי, ביולוגי וכלכלי. בקיצור, שוויון טהור. לכאורה על פניו נראה הגיוני וצודק. אלא שגם רולס ידע שאנשים נולדים עם כישרונות, שאיפות ותכונות מסוימות שיובילו באופן טבעי למציאות של פערים כלכליים. ולכן, כדי לצמצמם אותם עד כמה שניתן, קבע רולס, עלינו לבחור באופציה שתוביל לפערים כאלו שפועלים אך ורק לטובת החלשים (למשל השקעת בעלי הון במפעלים שמייצרים מקומות עבודה).
בניגוד לימי בחרותו אז נשבה נוזיק בקסמי הרעיון הסוציליסטי, עם בגרותו חלה תמורה חדה בהשקפתו, והוא החל מטפח איבה עזה לערך השוויון, ובעיקר לרעיונות שהציג רולס. וכך שלוש שנים אחרי "תיאוריה של צדק" של רולס, יצא לאור בשנת 1974 הספר "אנרכיה, מדינה ואוטופיה" – חיבור מבריק מאת רוברט נוזיק, הפרופסור היהודי מהרווארד. נוזיק היה אז בן 36 בלבד.
כמו התיאוריה של רולס, גם זו של נוזיק פשוטה בגאונותה – הוא חילק את השוק לשלושה מצבים: בשלב הראשון צריך להתקיים מצב של "קניין התחלתי צודק", שבו כולם בעלי קניין זהה. לאחר מכן מפעילים עליו כללי חליפין הוגנים (כמו חופש החוזים, כשהמוכר מוכר מרצונו והקונה קונה מרצונו) וכך, בסופו של תהליך, תמיד תהיה חלוקה צודקת.
נוזיק טוען, בצדק, שאם תיקחו קבוצה רנדומלית של אנשים, תחלקו להם סכום כסף שווה, ואז תאפשרו להם לסחור על פי כללי חליפין הוגנים, תוך שעה יהיה לכם מישהו עשיר ומישהו עני. כי פערים כלכליים, אומר נוזיק, הם אינם תולדה של אי-צדק אלא להיפך. פערים כלכליים הינם תולדה של יכולת, חריצות, אינטיליגנציה, תושיה ויזמות. בניגוד לרולס שסבר שקיים יחס ישיר בין שוויון לצדק, טענתו של נוזיק הייתה שככל שתגנו יותר על חירויות הפרט לפעול על פי מצפונם ובחירתם, כך תגבירו יותר את הצדק.
רוברט נוזיק, שהקפיד על הופעה חיצונית מוקפדת ולא הייתם תופסים אותו בלי חליפת שלושה חלקים ובלורית מתנופפת, הואשם בידי אנשי שמאל כליברטריאן מנוכר וערל לב. אבל כמי ששורשיו היו נטועים עמוק בעיירה היהודית, נוזיק פשוט האמין שחסד וחמלה אינם תחומים שנתונים לכפיה בידי המדינה, אלא צריכים להיות על בסיס וולנטרי של יוזמה עצמאית. עד כמה השקפת עולמו הייתה "יהודית" – תחליטו אתם.