בלוג

לפני כמעט 100 שנה החליטו קרוב לחצי מיליון יהודים שגרו בעוני בלואר איסט סייד של מנהטן ועבדו בה בתעשיית ההלבשה בתנאים מחפירים, שנמאס להם. אותם יהודים נמלטו לאמריקה מהאנטישמיות באירופה ועתה הם נאלצו להימלט שנית. הפעם הם ברחו מההזנחה והזוהמה של הלואר איסט סייד, והם לא ברחו כל כך רחוק. הם עברו צפון-מזרחה לברונקס, שם הם שאפו להקים לעצמם שכונה של בתים הראויים למגורים, ולבנות חיים חדשים. בשנות ה-20 של המאה שעברה החלו להיבנות בברונקס מספר שיכונים קואופרטיבים שסיפקו מגורים עבור פועלים יהודים חילונים וסוציאליסטים. השיכונים הקואופרטיבים הללו, שהיו ממוקמים בוואן קורטלנד וילג' שבשכונת קינגסברידג' בצפון-מערב הברונקס, אכלסו יהודים מחולקים[…]

"תמסרו להם במילים אלה: אני יהודי ואני מסרב", אמר סרן ליאו סקורניק כששמע על ההמלצה של הגרמנים להעניק לו את "צלב הברזל" על גבורתו בשדה הקרב. סקורניק, קצין רפואה בצבא פינלנד, ארגן פינוי של בית חולים שדה תחת הפגזה ארטילרית כבדה מהצד הסובייטי והציל את חייהם של כ-600 חיילי וורמאכט. הגרמנים דרשו את הסגרתו. "אתם לא באמת מצפים שאתן לכם את הרופא הטוב ביותר שלי?", ענה להם מפקדו של סקורניק, גנרל היילמאר. סקורניק לא היה היהודי היחיד שמצא את עצמו נלחם לצד הגרמנים. כמה ששנאו יהודי פינלנד את הגרמנים עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, היה זה כאין וכאפס לטינה[…]

ב-1967 קיבל הצלם עטור הפרסים פול שוצר ציון לשבח במסגרת טקס הענקת "מדליית הזהב ע"ש רוברט קאפה" שמעניק ה-Overseas Press Club of America. שוצר, שזכה בלא מעט פרסים ואותות הוקרה במהלך הקריירה הלא-ארוכה שלו, קיבל את הציון לשבח הנ"ל על הסיקור הצילומי האחרון שלו למגזין "לייף" מהמלחמה שבה איבד את חייו. הצלם היהודי-אמריקאי נהרג ב-5 ביוני 1967, היום הראשון של מלחמת ששת הימים, במבואות עזה. הוא מת בשיא ההצלחה המקצועית שלו, בגיל 36 בסך הכל, והשאיר אישה, שני ילדים, אחים והורים. במותו הצטרף שוצר למספר אנשי תקשורת שנהרגו במהלך סיקור מלחמת ששת הימים, ולשורה ארוכה של עיתונאים וצלמים שאיבדו את[…]

הגדות של פסח יש למכביר. בכל בית בישראל ישנן הגדות שונות ומשונות: הגדות מפוארות, הגדות זולות שנקנו ברגע האחרון בחנויות "הכל בדולר", הגדות לילדים, הגדות בעיצוב אישי, הגדות קיבוציות… אך יש מעט הגדות יפות כמו "הגדת שיק". זוהי ההגדה המפעימה שיצר האמן היהודי-פולני ארתור שיק בשנות ה-30 של המאה שעברה. ארתור שיק, שהתפרסם כמאייר, צייר וקריקטוריסט, היה אחד האמנים היהודים הגדולים של דורו. מלבד היותו יהודי, הוא היה אחד מאותם אמנים שאמנותו היתה יהודית באופן מובהק. כפי שנכתב עליו בהספד שפורסם עם מותו ב"חרות", עיתון התנועה, שיק "חידש את האמנות היהודית העתיקה – אמנות האות, אמנותם של סופרי סת"ם, ובזה[…]

בבוקר אביבי של 12 במרץ 1911 יצא אנדרי יושינסקי בן ה-13 מהבית. כמו בכל בוקר הוא היה בדרכו ללימודים, אך כשלא חזר באותו יום הביתה, התברר שלא הגיע גם לבית הספר. ב-16 במרץ אימו ואביו החורג פנו למערכת העיתון המקומי וביקשו לפרסם הודעה על נעדר. ארבעה ימים אחר כך אותרה גופתו של אנדרי באחת המערות בפאתי העיר קייב: ידיו קשורות וגופתו מלאה דקירות בכל גופו. משטרת קייב פתחה בחקירה. החשודים המיידיים היו ההורים: האם והאב החורג, שחשקו בירושה שחיכתה לאנדרי בחשבון בנק שפתח אביו הביולוגי. הם הובאו לחקירה פעמיים ובשני המקרים שוחררו בהיעדר ראיות. מאוחר יותר בדקו החוקרים גרסה נוספת,[…]

בכל קונטקסט אחר, הכינוי "אף ארוך" ליהודי היה מתפרש ככינוי גנאי גזעני, אך "לואו שנגטה" (אף ארוך בסינית) היה כינויו של ד"ר יעקב רוזנפלד, רופא אוסטרי-יהודי שהתנדב לצבא השחרור העממי של סין בשנות ה-40 של המאה הקודמת. זה בשום אופן לא היה כינוי גנאי – להפך. הסינים הקומוניסטים אהבו את רוזנפלד כמו אח וממשיכים להעריץ אותו ולנצור את זכרו. הרופא היהודי המנוח משמש עד היום לסמל לידידות בין סין לישראל, כמו גם לידידות בין סין לאוסטריה. ספק אם ההורים שבאים לנדנד את ילדיהם בגן השעשועים שבפארק יעקב רוזנפלד בוינה, בירת אוסטריה, יודעים רבות על חייו של האיש שעל שמו נקרא[…]

הוא בקושי הגיע ל-150 ס"מ. הוא הגיע לאמריקה רק קרוב לגיל 30 ולכן כל חייו דיבר אנגלית במבטא כבד, אבל כל תעשיית הסרטים בהוליווד חייבת לו את קיומה. בין ההמצאות הרבות שלו אפשר למצוא מייק-אפ, ריסים מלאכותיים, אודם עמיד ופודרה דחוסה. מרלן דיטריך, אווה גרדנר וכוכבות קולנוע אחרות חייבות לו את המראה הדרמטי שלהן. אבל השאיפה שלו הייתה לגרום לכל אישה להיראות כוכבת. אולי זו הסיבה שמותג הקוסמטיקה שלו נחשב עד היום לאחד הפופולריים והאיכותיים בעולם. מקסימיליאן פקטורוביץ' נולד בספטמבר 1872 בעיירה זדונסקה וולה ליד לודג' (היום פולין, אז תחום המושב של האימפריה הרוסית). אימו, ססיליה, נפטרה כשמקס היה רק[…]

תחרות היופי האמריקאית "מיס אמריקה" נוסדה לראשונה ב-1921, בתור תחרות יופי בבגדי ים. בהמשך היא הפכה לתחרות היופי, כשרון, יציבה זקופה ורצון להביא שלום עולמי שאנחנו מכירים היום, כשבכל כמה שנים הקריטריונים להשתתפות וזכייה קצת משתנים. את מרבית הזוכות ב"מיס אמריקה" אף אחד לא זוכר, אבל יש כמה בלתי נשכחות. אחת מהן היא בס מאירסון. לקח קרוב לרבע מאה עד שבחורה יהודיה זכתה בתואר הנכסף. בס מאירסון, שהוכתרה ב-1945, הייתה מיס אמריקה היהודיה הראשונה, והיחידה עד כה. הכתר הונח על ראשה של מאירסון בת ה-21 בטקס רב רושם בבירת ההימורים של החוף המזרחי של ארצות הברית, אטלנטיק סיטי, ניו ג'רזי,[…]

החודש הלך לעולמו אדולפו קמינסקי, כנראה זייפן המסמכים היהודי המפורסם בעולם. במשך כמעט שלושה עשורים, משנת 1940 ועד סוף שנות ה-60, היתה לו יד בכל מחתרת או מהפכה משמעותית בעולם. הוא יצר תעודות מזויפות מעשרות מדינות, ביד אמן, וללא גביית תשלום. למרות פעילותו העניפה בתחום הזיוף, הוא מעולם לא נתפס, עד שהחליט בעצמו לחשוף את סיפור חייו. סרט תיעודי שיצא ב-1999; ספר ביוגרפי שכתבה בתו, השחקנית שרה קמינסקי, שיצא כעבור עשור; וגם כתבה ב"ניו יורק טיימס" ופרק של תכנית התחקירים האמריקאית "60 דקות" מהשנים האחרונות, כולם סיפרו את סיפורו הלא יאמן של קמינסקי, שנפטר בתחילת החודש, בגיל 97. קמינסקי סיים[…]

ב-13 בינואר 1948, השבוע לפני 75 שנה, נרצח סולומון (שלמה) מיכואלס, שחקן ובמאי סובייטי-יידי מפורסם, מנהלו האמנותי של התאטרון היהודי-סובייטי והמנהיג הבלתי מעורער של יהדות ברית המועצות באותם זמנים. ההחלטה על הרצח התקבלה על ידי סטלין באופן אישי. הסיבה: התגובה של יהדות ברית המועצות על ההחלטה של השלטונות הסובייטיים לתמוך בהקמת מדינת ישראל בכ"ט בנובמבר באותה שנה. על פי הגרסה הרשמית, מיכואלס נהרג בתאונת "פגע וברח" כשהיה בנסיעת עבודה במינסק. בפועל, מיכואלס וחברו שהיו בדרך לארוחת ערב אצל אחד ממכריהם, נכנסו לרכב שנשלח לאסוף אותם, הובאו למקום אחר מחוץ לעיר, שם חוסלו ובהמשך הגופות הונחו בסמטה בעיר עם סימנים של[…]