ברשימת "השנים הגדולות ביותר בתולדות העם היהודי" שנת 1948 ניצבת בגאון בראש. אלפיים שנה של תקוות וכיסופים, של "ליבי במזרח ואני במערב", של רדיפות והצלחות ואפילוג מצמרר במיוחד, הסתיימו ברגע מכונן אחד, ה' באייר תש"ח, כשאיש נמוך קומה וגבה רוח נעמד על הבימה ברחוב רוטשילד והכריז על הקמת המדינה.
בת ארבעה וחצי חודשים הייתה המדינה כשחל ראש השנה הראשון בתולדותיה: ה-3 באוקטובר 1948. בגיל בו תינוק עדיין לא מתהפך, היא נאלצה לעמוד על רגליה ולדאוג לצרכיה, ללא הבייביסיטר הבריטי ועם אויבים מבית וחוץ, שראו בנוכחותה נטע זר. חברת בת של תאגיד הקולוניאליזם המערבי.
הימים היו ימי ההפוגה השנייה של מלחמת השחרור. הצ'יזבטרון ביצעו לראשונה את שיר "הרעות" שהרטיט לבבות, ואפילו הצליח להשכיח לרגע את מלחמת האחים שכמעט פרצה על חוף ימה של תל אביב מספר חודשים לפני כן עם הירי על ה"אלטלנה". בקולנוע מוגרבי התקבצו יפי הבלורית והתואר וצפו בעצמם בהצגה "הוא הלך בשדות" ובתיאטרון "האהל" התכנסו עולים חדשים, מכוסי אבק גלות, וצחקו מהבדיחות על "הרשל'ה מאוסטרופלי".
למרות אי-הודאות, החששות וחשרת ענני המלחמה שטרם התפוגגו, האווירה הייתה אופטימית, שלא לומר אופורית. את חגיגות ראש השנה פתח המנהיג בן-גוריון בנאום לאומה ששודר ברדיו. "עוד תחת ממשלת המנדט – ולא בלי ידיעתה – קמו עלינו אמוני הנאצים בקרב עמי ערב וערביי א"י לכלותינו ולהחריבנו", אמר הזקן בפאתוס, "בתחילה כנופיות שודדים ופושעים של המופתי, בן בריתו של היטלר, אח"כ חיילים מהארצות השכנות ולבסוף צבאות סדירים מעבר-הירדן ומסוריה, עיראק ומצרים, סעודיה ולבנון – פשטו בארץ כדי להחריב את מדינת ישראל ולעשות לאל תקוות עולם ומפעל יצירה של שבי ציון".
עד כאן השואה וכעת לתקומה. "צבא ישראלי צעיר", המשיך בן-גוריון לחלק האופטימי, "שצמח כאילו בן לילה מתוך הקרקע המבורך של ההגנה העברית והתארגן, התאמן והצטייד תוך כדי סערת המלחמה – הדף את מחנות האויבים, הנחילם מכות נמרצות ושיחרר אדמת המדינה, פרץ דרך לירושלים הנצורה, גאל רוב רובה של עיר העולמים, והרים קרן ישראל בארץ ובעולם, כאשר לא היה הדבר מאז המכבים".
בירושלים – עדיין חצי נצורה – מצב הרוח המרומם נמהל בצער על העיר העתיקה שנפלה לידי הלגיון. בעיתון "הארץ" נכתב כי "בפעם הראשונה מאז מסעי הצלב לא נערכו השנה בשני ימי ראש השנה כל תפילות ליד הכותל המערבי, ושום תפילה לא נשמעה בין חומות ירושלים העתיקה. מאידך – היו בתי הכנסת מחוץ לחומות מלאים, בהם רבים שבאו לירושלים לראש השנה מכל חלקי הארץ. מדרום ומצפון". את הגלולה המרה על נפילת העיר העתיקה, המשיך "הארץ" לדווח, המתיקו פליטי הרובע היהודי בהתנחלות בארמונות ובחווילות בשכונות קטמון ורחביה, שנותרו ריקות אחרי שהערבים ברחו מהם.
עוד דיווח "הארץ" כי בבית הכנסת של "עדת המערביים" יוצאי מרוקו, שנמצא מול מגדל דוד, המתפללים נאלצו להתפלל בשכיבה מחשש פגיעת הצלפים הערבים. בבית כנסת "ישורון", שנחשב לבית הכנסת האורתודוקסי-מודרני הראשון בירושלים, התפלל הרב הראשי הרצוג, המושל הצבאי הטרי דב יוסף, וראשי הציבור הירושלמי. לפני תקיעת השופר נאמרה "תפילה לשלום המדינה" שהרבנים הראשיים חיברו כמה ימים לפני כן.
"והבאנו לציון עירך ברינה ולירושלים בית מקדשך בשמחת עולם". זו הייתה כרזת החג שבחר עיתון "ידיעות אחרונות" לעטר מעל לוגו העיתון לרגל ראש השנה. בגיליון החג הובאו צילומים נבחרים משנת תש"ח ובראשם הכרזת המדינה בה' באייר ותחתיה הכיתוב: "שנת תש"ח הייתה שנת הניצחון העברי אחר כאלפיים שנות תבוסה".
ואיך חגגו בתל-אביב? ב"הארץ" נכתב כי "עם התקדש החג נראו בחוצותיה של תל אביב המוני אדם, אנשים וטף, שקיימו את המסורת היפה של ברכת חג הדדית תוך ביקורים איש אצל רעהו ומשפחה אצל רעותה. עם שקיעת החמה נתמלאו עשרות בתי הכנסת והתפילה המוני מתפללים וביניהם בלטו רבים לובשי מדי צבא ההגנה לישראל". עוד דווח כי בליל החג נערכו במספר בתי קפה בעיר מסיבות חג מטעם קצין העיר לכבוד המוני חיילים שבאו לבלות את חופשת החג בעיר.
אבל אליה וקוץ בה. ביום השני של ראש השנה התעוררו תושבי תל-אביב מהאופוריה כשבצהרי היום נשמעה צפירת אזעקה, שעה שהמתפללים יצאו מבתי הכנסת. בתוך מספר דקות התרוקנו הרחובות הראשיים, אך כעבור 25 דקות התחוור כי זו הייתה אזעקת שווא.
לצד האווירה החגיגית והשמחה המתפרצת, שלוותה במזג אוויר סתווי ונעים, ובהנחיה של המפקח על המזונות להגדיל לרגל החג את מנות הסוכר מ-750 גרם לנפש ל-900 גרם, נרשמה מחאה ציבורית בגלל מחירי הפרחים שהאמירו עקב הביקוש הרב. בנוסף, דווח על מכת גניבות שהפכה מאז למסורת בחגי תשרי. הגניבה המפורסמת מכולם התרחשה ברחוב בן-יהודה פינת נורדאו, כשגנבים פרצו לקיוסק של מיכאל בן-גוריון, האח של, וגנבו משם סיגריות ושוקולדים בשווי 100 לירות.
גם בעולם הגדול בירכו את המדינה הצעירה לרגל ראש השנה הראשון. נשיא ארה"ב, הארי טרומן, שלח ברכה לנשיא הטרי, חיים ויצמן. זו הייתה למעשה הפנייה הפורמלית הראשונה של ארה"ב לישראל כישות ריבונית. בברכה נאמר בין השאר כי "בראש השנה הראשון בו הנך מכהן בתורת נשיא מועצת המדינה הזמנית של ישראל הנני שולח לך ברכות אישיות חמות ואיחולים. מי ייתן והשנה החדשה תביא שלום על ישראל ועל אזרחיו ותיתן להם הזדמנות להקדיש את עצמם בשלווה לקידום ופריחת ארצם".
שנה טובה ובריאות לכולם!