מאז שמוזיאון בית התפוצות הישן הוקם בשנת 1978 ריחפו בין כתליו רוחותיהם המיתולוגיות של המייסדים: אבא קובנר, ד"ר נחום גולדמן, ד"ר מאיר וייסגל ועוד רבים וטובים. כולם גברים, לא עלינו, כולם ממוצא אשכנזי, רחמנא ליצלן, וכולם חסידים אדוקים של הסיפור היהודי הישן.
ומהו הסיפור היהודי הישן? תצוגת הקבע הישנה של המוזיאון התחילה בשער טיטוס וחורבן בית שני, והסתיימה כעבור אלפיים שנות גלות דוויה, במוראות השואה ובשיבת ציון. הסגנון היה מרחיב דעת, אך עם זאת כבד, דידקטי ובעיקר דיכוטומי. מחורבן לתקומה, מגלות לגאולה, מיגון לשמחה. במובן מסוים, קברניטי המוזיאון הישן המשיכו מסורת יהודית סיפורית עתיקה, שהשפיעה גם על הוליווד. סיפור על אנדרדוג נצחי, שסובל מרצף של טרגדיות, ומסתיים בהפי אנד. חסרונו של הסיפור הקלאסי היא העובדה שהוא עיוור צבעים. הוא רואה רק בשחור-לבן.
כל זה היה נכון עד ליום רביעי האחרון. או יותר נכון, עד לפני עשר שנים, אז החלה העבודה המאומצת על בניית מוזיאון העם היהודי החדש, שנפתח למבקרים בשבוע שעבר. זהו מתחם מרהיב ביופיו, בן 7,000 מ"ר, שקיבץ לראשונה, תחת קורת גג אחת, אין ספור מוצגים מקוריים, סרטים נפלאים שהופקו במיוחד עבור במוזיאון על ידי טובי היוצרים, ושלל מיצגי אינטראקטיב חדשניים, שחוגגים אלפי שנות תרבות יהודית רבת פנים, שמדגישה את המאחד, מבלי למחוק את הייחודי. חוויה מוזיאלית מאלפת בהיקף שלא נראה כמותו בארץ, ומעטים כמוהו בעולם.
המהפכה התודעתית של התנתקות מחללית האם האידיאולוגית, באה לידי ביטוי בניפוץ המיתוס הגדול של "היסטוריית היללות", כפי שכינה אותה ההיסטוריון הדגול, פרופסור שלום בארון. הסיפור היהודי, כך עולה מכל פינה ופינה במוזיאון החדש, איננו רק סיפור של רדיפות, פוגרומים וגזירות, שהסתיימו בשואה ובהקמת מדינת ישראל, אלא גם סיפור של הישגים רוחניים כבירים, פריחה תרבותית וחברתית לאורך תקופות ארוכות, ותרומה עצומה לתרבות העולם, כמו, למשל, סיפורה של יהדות אמריקה.
אולם מעל הכול בולטת נקודת המבט, או ליתר דיוק – נקודות המבט. במוזיאון החדש לא תמצאו "מספר יודע כל" שמציג את משנתו המונוליטית, אלא "מספר פוליפוני", שפורס את הסיפור היהודי על פני מספר רב של נרטיבים מגוונים, ולעיתים גם מנוגדים. אחד הנרטיבים הללו מוקדש למקומן של הנשים בהיסטוריה היהודית ובכך מציב את עצמו המוזיאון החדש בשפיץ תרבותי וחינוכי. מעטים המוזיאונים ההיסטוריים ברחבי העולם, אם בכלל, שמקדישים למין הנשי בימה היסטורית כה נרחבת, רצינית ומרימה.
המשימה לא הייתה פשוטה. אף על פי שמבחינה סטטיסטית הן מהוות כ-50% ממניינו של העם היהודי, מקומן של נשים בארון הספרים היהודי כמעט ולא קיים. בדומה לכך, גם התיעוד ההיסטורי מועט, וכשהוא כן מופיע, הוא מוצג בעיקר מנקודות מבט גברית. אך מובילי המוזיאון החדש לא נרתעו, הפשילו שרוולים, ובהובלת האוצרת הראשית, ד"ר אורית שחם גובר, נרתמו למשימה החשובה. המושג היהודי-קבלי "תיקון" עלה לא מעט במהלך בניית המוזיאון החדש. ואכן, יש כאן תיקון אמיתי.
המאמץ נשא פרי. לאורכה ולרוחבה של התצוגה החדשה, ובעיקר הדברים אמורים בקומה המוקדשת ליהדות בת זמננו, פזורים מאות סיפורים ופריטים של נשים יהודיות, שניפצו את תקרת הזכוכית. מסיפורן של כלות פרס נובל, המדענית ריטה לוי מונטלצ'יני והסופרת נדין גורדימר, דרך קורותיהן של מנהיגות הפועלים היהודיות באמריקה, קלרה לימליך ואמה גולדמן, ועד אנקדוטות היסטוריות על נשים יהודיות מארצות האיסלם, שיצאו לראשונה מהבית לחפש פרנסה – תופעה חברתית מרתקת, פרי עבודת המחקר של פרופסור הנרייט דאהן כלב, מייסדת התוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת באר שבע.
גולת הכותרת של המאמץ היא מוקד "נשים יהודיות פורצות דרך". זהו מיצג אינטראקטיבי ממגנט, שמנגיש את סיפורן של 160 נשים יהודיות, שהטביעו את חותמן בשלל תחומים. כך למשל, תוכלו להתרשם מסיפורה של השחקנית היהודייה-אמריקאית הדי לאמאר, שהופיעה לראשונה חשופת חזה על המסך (1933) והתפרסמה גם בזכות חלקה בפיתוח טכנולוגיית שידור גלי רדיו, תכירו את אשת העסקים פלורה ששון גבאי, בת למשפחת ששון האגדית, שנחשבו לרוטשילדים של המזרח, ותשמעו את סיפורה של ברת בנישו אבולקר, המשוררת היהודייה ממוצא אלג'ירי, שנחשבה לאחת המשוררות הראשונות בצפון אפריקה. דמויות יהודיות בולטות נוספות, שמופיעות בתצוגה החדשה הן של הנרייטה הרץ, דורותיאה מנדלסון ואמליה בר, "שלושת הגרציות" היהודיות, שייסדו את הסלונים הספרותיים הידועים של ברלין, בהן נפגשו אנשי רוח, מחזאים ופילוסופים גרמנים מהשורה הראשונה. בצד השני של הגלובוס, תכירו את כוכבות העל היהודיות מבוליווד, נאדירה ופראמילה, ואת ארבעת הזמרות הגדולות, שכיכבו על הבימות המרכזיות של העולם הערבי: זוהרה אלפסיה, לילה מוראד, סלימה מוראד וחביבה מסיכה.
צוות האוצרות של המוזיאון לא עצר בעת החדשה, וחפר גם בשכבות הגיאולוגיות הקדומות בסיפורו של העם היהודי. מתהומות הנשייה נשלפו, מוינו והוצגו דמויות מופת של נשים יהודיות, כמו הרבנית אסנת ברזאני, שעמדה בראש יהדות כורדיסטן במהלך המאה ה-16, רבקה בת מאיר טיקטינר, שחיברה בשנת 1581 ספר מוסר לנשים יהודיות נשואות, וכן דמויות תלמודיות נשכחות כמו ילתא, אשתו של האמורא, רבי נחמן, וברוריה, אשת רבי מאיר בעל הנס.
אז האם כמאמר הקלישאה, ההיסטוריה נכתבת על-ידי המנצחים, או אולי דווקא על-ידי המנצחות? לרגל יום האישה הבינלאומי, כמו בכל יום בשנה, אתם מוזמנים ומוזמנות לביקור באנו – מוזיאון העם היהודי החדש בתל אביב ולהתרשם בעצמכן.
