לפניכם תסריט אלטרנטיבי לסיפור המקראי של יציאת מצרים. שילוב של ממצאים היסטוריים וארכיאולוגיים, לצד גרסאות מצריות למוצא העם היהודי ולדמותו של משה רבנו. התסריט מבוסס על עבודת מחקר מרתקת של פרופסור ישראל קנוהל, כפי שמופיעה בספרו "איך נולד התנ"ך".
הדמות הראשונה שמעניקה לנו צוהר לסיפור יציאת מצרים בגירסא המצרית הוא אדם בשם מנתון, היסטוריון מצרי-יווני, שחי באלכסנדריה בתקופה התלמית במאה ה-3 לפנה"ס. מנתון טען כי בסביבות המאה ה-17 לפני הספירה השתלטו על מצרים פולשים זרים בשם "הרועים" ובמצרית "חיקסוס". אותם רועים שרפו את הערים המצריות, והחריבו את מקדשי האלים עד היסוד "ובכל יושבי הארץ התעמרו בשנאה" כלשונו. אחרי זמן מסוים גורשו החיקסוס ממצרים בידי אחד הפרעונים. בשלב זה חושף מנתון את זהותם: "והם יצאו מארץ מצרים…למשפּחותיהם עם כל רכושם…ופנו ללכת דרך המדבר אל סוריה, אולם יראו את שלטון האשורים…ועל כן בנוּ להם עיר בארץ, הנקראה בזמננו בשם יהודה".
מנתון, שזיהה את "הרועים" עם אבות היהודים, ממשיך ומספר לנו סיפור נוסף: מאות שנים לאחר שהחיקסוס גורשו ממצרים ביקש שליט מצרים, פרעה אמנופיס, לראות את האלים. יועציו אמרו לו כי הדרך היחידה להתקרב לאלים היא לטהר את מצרים מהמצורעים שהתגוררו בגבולה. אמנופיס אסף את כל המצורעים שבארץ מצרים ושיכן אותם בעיר העזובה אווריס, שהייתה קודם לכן בירתם של החיקסוס. המצורעים מרדו באמנופיס, והעמידו בראשם כוהן מצורע בשם אוסרסיפ, שייסד עבורם דת חדשה, העוינת את הדת המצרית. עיקרי הדת החדשה כפרו בפוליתאיזם הפרעוני ודגלו באמונה באל אחד (אחת ההשערות היא שאוסרסיפ שאב את עקרון המונותאיזם מפרעה אחנתון, ששלט במצרים מאות שנים לפני כן).
מנתון ממשיך ומספר כי אוסרסיפ שלח שליחים אל מחוץ למצרים כדי להשיג לעצמו צבא עזר. בין השאר פנה לצאצאי החיקסוס, "הרועים" מיהודה, ואלו באו ברבבותיהם מארץ כנען כדי לעזור לאוסרסיפ ולמצורעים. יחד הם יצרו כוח חזק והשתלטו על מצרים. הכובש החדש אוסרסיפ, מנהיג המצורעים, התיישב על כס המלוכה, גבה מיסים מכל הארץ, וביזה – יחד עם המצטרפים אליו – את האלים המצריים. ומי היה אותו אוסרפסיפ? ובכן, מנתון מספר לנו כי לאחר שהתחבר לחיקסוס, שינה אוסרסיפ את שמו למשה. אולם לצד גילויי משטמה והצגתו השלילית כקנאי ומתבדל, מנתון לא מסתיר שמשה-אוסרסיפ היה בעל סגולות יוצאת דופן, גם בחכמתו וגם בעוז רוחו, עד כדי כך "שהמצרים ייחסו לאיש הזה נוכחות אלוהית" כלשונו. התיאור הזה, אגב, מתיישב עם תיאורו של משה במקרא: "גַּם הָאִיש מֹשֶה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" (שמות יא ג).
מכאן נקפוץ ל "פפירוס האריס" – פפירוס ענקי באורך ארבעים מטר, שנמצא בקבר ליד לוקסור מצידו המערבי של הנילוס. בפפירוס האריס מסופר על תקופה בה ארץ מצרים הייתה מוזנחת, ולא היה לה שליט אחד מובהק. בשלב מסוים, כך מתואר, עולה דמות בשם "אירסו" שמשתלט על כס המלוכה. פירוש המילה "אירסו" הוא "מישהו שעשה את עצמו", כלומר, לא אחד שהשתייך לשושלת מלוכה כלשהי, אלא כזה שהתחזה לשליט. עוד נאמר עליו שהוא "חרו", כלומר, מוצאו מכנען או מעבר הירדן, השטח המכונה במצרית "חרו". המשמעות היא שאותו אדם לא היה ראוי לרשת את כס הפרעונים והשתלט עליו שלא כדין. עוד מסופר בפפירוס האריס שאותו "אירסו" גבה מיסים מהעם, זלזל בדת המצרית ומנע העלאת קורבנות במקדשים. הפפירוס ממשיך ומתאר את נקודת המפנה: כאשר האלים חזרו לרחם על מצרים, הם הושיבו את בנם שנולד מגופם, להיות שליט – זהו סת-נ-חת', הפרעה המייסד של השושלת העשרים. סת-נ-חת' נלחם בזר שהשתלט על מצרים, סילק אותו מהשלטון, ועלה למלוך במצרים.
התעודה השנייה היא מצבה שהתגלתה ביֵב, אי הפילים, והיא מתוארכת לשנת שלטונו השנייה של אותו פרעה, סת-נ-חת'. המצבה מאמתת את העדות של "פפירוס האריס". היא מספרת על אותו פרעה סת-נ-חת' ששיקם את מצרים אחרי העידן שבו השתלט עליה כוח זר, שהפר את עקרונות הדת הפרעונית.
על פי התיאוריה של פרופסור ישראל קנוהל, המנהיג "אירסו" שעליו מדובר במקורות האלה, זה שבז לדת המצרית והזמין שכירים מכנען, הוא משה שלנו. עדות תומכת לכך היא העובדה שמי שישבה על כס המלוכה לפני פרעה סת-נ-חת' הייתה מלכה בשם תאוסרת, אשתו של סתי השני שנפטר בשנת 1196 לפנה"ס. התעודות מציינות כי שלטונה של תאוסרת נמשך רק שנתיים-שלוש, בסיומם התרחש מאורע מסתורי ואניגמטי להפליא. בתוך מצרים פרץ מאבק, שבסיומו מגיעה השושלת התשע-עשרה לקיצה ועולה שושלת חדשה, השושלת העשרים, שהמייסד שלה הוא ניחשתם נכון , סת-נ-חת'. קנוהל מסיק מכך שהמאבק עליו מדובר הוא ההשתלטות של משה והמצורעים, יחד עם "הרועים", על ארץ הדלתא.
פרופסור קנוהל מתארך את יציאת מצרים לשנה השנייה למלכותו של פרעה סת-נ-חת', כנראה בסביבות 1186 לפנה"ס. לטענתו, הוריו של משה היו חלק מקבוצת בני יעקב שירדו למצרים בזמן הרעב. משה גדל בחצר המלכות תחת חסותה של המלכה תאוסרת, שהייתה חשוכת בנים ואולי, כך מנחש קנוהל, היא היא "בת פרעה" שגידלה את משה. כאשר מתה תאוסרת, ראה עצמו משה ראוי להשתלט על הממלכה ולצורך המהלך השתמש בתמיכתם של בני עמו, בני יעקב, היושבים משועבדים במצרים. אחר כך הזמין תגבורת מבחוץ, את "הרועים" מכנען. במאבק בין שני הכוחות על השלטון בארץ מצרים, הפסידו משה ואנשיו, הם גורשו מארץ מצרים ויצאו לכיוון ארץ כנען.
זוהי לפחות הגירסא המצרית לאירועים. השאר, כמאמר הקלישאה, היסטוריה. או היסטוריה אלטרנטיבית. אתם תחליטו. חג חירות שמח.