בלוג

למי שרגילים לחגוג את  חג המולד יש בראש שרשרת קבועה של אסוציאציות: פעמוני מזחלות, שלג ופיית שזיף הסוכר מ"מפצח האגוזים" מחוללת לה. אבל עבור יהודים, החג הזה מתקשר עם דברים שונים לגמרי: מנות וון טון מעוררות תאבון, ניחוחו של קונג פאו צ'יקן עסיסי ועוד מעדנים מהמטבח הסיני. הקישור הזה, בין יהודים שאוכלים אוכל סיני לבין חג המולד, כבר נהיה כל כך מוכר ואוטומטי, עד שהעניין אפילו הוזכר בשימוע לבית המשפט העליון שנערך לשופטת אלנה קגן. ואמנם יהודים ואוכל סיני, בייחוד בחג המולד, זה סטראוטיפ – אבל יש לו בהחלט בסיס במציאות, שמקורו ביחסים ההיסטוריים בין שתי קבוצות המהגרים. הבחירה הקולינרית[…]

אגדה תלמודית מספרת על משה רבינו שקפץ מאות שנים קדימה בזמן ונחת היישר בבית מדרשו של רבי עקיבא. המדרש מתאר כיצד משה התיישב בשורה השמינית על ספסל בית המדרש והקשיב לדברי רבי עקיבא, שלפי לשון המדרש היה מתפלפל "על כל קוץ וקוץ תילין של הלכות". משה, שלא הבין דבר וחצי דבר בפלפוליו של רבי עקיבא, נתקף תסכול. מה הקשר בין התורה שהורדתי מהר סיני, תהה, לבין שאלות איזוטריות כמו "מה דינו של שור שנגח את הפרה?" או "האם מותר לשתות יין שנגע בו גוי?". המסר המדרשי ברור. בין גרעין הדת לבין הפרקטיקה המתפתחת ממנה, המרחק רב. במיוחד כשחלפו שנים רבות[…]

לכבוד התערוכה המצליחה שלנו "ויהי צחוק – הומור יהודי מסביב לעולם", שמוקדשת לתרומתם של יהודים לעולם הקומדיה, מוזיאון העם היהודי בבית התפוצות מגיש את 15 הרגעים הגדולים בתולדות ההומור היהודי. ברשימה התמקמו בגאווה סיינפלד, איש בן אלפיים של מל ברוקס וקארל ריינר, חגורת הבורשט, הופעת הבכורה של ג'ואן ריברס ב"טונייט שואו" ב 1965, שיר החנוכה של אדם סנדלר ו"קחו את אשתי, בבקשה" – סימן ההיכר של הני יאנגמן. מאז פתיחתה כבר ביקרו בתערוכה "ויהי צחוק" יותר מ 110,000 אנשים. חלק מהרגעים שריכזנו ברשימה נמצאים בתערוכה, בצורה המקורית או בדרך של חפצים או שיחזור, למשל רפליקה של דירתו של ג'רי בניו[…]

כשחושבים על יהודים שכתבו ספרים ברחבי העולם עד המאה ה-20, בדרך כלל מדובר בגברים. נשים יהודיות כמעט ולא כתבו ופרסמו חיבורים שנועדו לציבור הרחב. אחת מיוצאות הדופן המוכרות הייתה גליקל מהמלין, שבראשית המאה ה-18 כתבה את זכרונותיה ביידיש ושנים אחרי מותה פורסמו כצוואת מוסר ארוכה לילדיה. גליקל היא אולי המפורסמת ביותר, אבל היא לא הייתה היהודייה הראשונה באירופה שכתבה ספר שלם. קדמה לה במאה שנה אישה בשם רבקה בת מאיר טיקטינר, שהייתה היהודייה הראשונה לכתוב ספר שלם פרי עטה. היה זה ספר מוסר לנשים, שזכה לשם "מינקת רבקה". בניגוד לגליקל, עליה ידועים לנו פרטים רבים מכתיבתה את כל תולדות חייה,[…]

אסף גמזו התרבות הפופולרית של שנת 2018 חייבת לא מעט לסטן לי. כל כמה חודשים יוצא לאקרנים סרט קומיקס חדש של מארוול, חלק מ"יקום סינמטי" מרהיב ועצום, שכבר לפחות עשור נדמה ששולט ללא עוררין בבתי הקולנוע. מרביתן המוחלט של הדמויות המככבות – ט'ור, הענק הירוק, הפנתר השחור, ספיידרמן ועוד – נוצרו על ידי סטן לי, לפני יותר מ-50 שנה. אז הם היו חלק ממהפכה תרבותית אחרת, וכנראה שאף אחד, כולל יוצריהם, לא ייעד להם את היוקרה, הממון או האימפקט התרבותי לו הם זוכים בימינו. אבל תחילתו של "סטן דה-מן" צנועה הרבה יותר. הוא נולד בשנת 1922 בשם סטנלי מרטין ליבר[…]

בשנות ה-30 המוקדמות של המאה שעברה פרסם משורר עברי צעיר ואלמוני בשם אהרון זאב את השיר "אנו נושאים לפידים" שהפך בן לילה לשלאגר בקרב חובבי השירה בתנועה הציונית. במיוחד בלט הטקסט של פזמון השיר שלכד את ליבת הרעיון המרכזי של התנועה הציונית בוואן ליינר: "נס לא קרה לנו. פך שמן לא מצאנו. בסלע חצבנו עד דם, ויהי אור". מילות הפזמון זיקקו את סיפורה של התנועה הציונית, שאחד מהישגיה הגדולים ביותר היה העמדת ארכיטיפ של יהודי חדש. יהודי אקטיבי, אדון לגורלו, כזה שנגמל מהתמכרות פאסיבית בת אלפיים שנה לניסים, וכזה שבעט בערכיו של אבותיו הגלותיים, שחילקו את זמנם בין התעמקות בסוגיות[…]

סביר להניח שנתקלתם בשמו של שמעון דובנוב לא פעם בחייכם. על שמו יש רחובות ומוסדות ברחבי ישראל, אבל כדרכם של אנשים שקראו על שמם דברים – הסיפור מאחוריהם לא תמיד ידוע. המקרה של דובנוב יוצא דופן במיוחד משום שהוא לא היה פעיל למען עליה לארץ ישראל, הוא לא כתב על זכותם של היהודים לעלות לארץ, ולא עשה שום מאמץ להקמת מדינת ישראל. למעשה, דובנוב כלל לא היה ציוני, ואת הרעיון הציוני הוא כינה "הזיה", ובכל זאת התרומה שלו ללאומיות היהודית הייתה יוצאת דופן וכתוצאה מזה – גם לרעיון הציוני. איך זה קרה? דובנוב נולד בשנת 1860 בתחום המושב של רוסיה[…]