בכל קונטקסט אחר, הכינוי "אף ארוך" ליהודי היה מתפרש ככינוי גנאי גזעני, אך "לואו שנגטה" (אף ארוך בסינית) היה כינויו של ד"ר יעקב רוזנפלד, רופא אוסטרי-יהודי שהתנדב לצבא השחרור העממי של סין בשנות ה-40 של המאה הקודמת. זה בשום אופן לא היה כינוי גנאי – להפך. הסינים הקומוניסטים אהבו את רוזנפלד כמו אח וממשיכים להעריץ אותו ולנצור את זכרו. הרופא היהודי המנוח משמש עד היום לסמל לידידות בין סין לישראל, כמו גם לידידות בין סין לאוסטריה.
ספק אם ההורים שבאים לנדנד את ילדיהם בגן השעשועים שבפארק יעקב רוזנפלד בוינה, בירת אוסטריה, יודעים רבות על חייו של האיש שעל שמו נקרא הפארק. אמנם על השלט כתוב שהוא היה רופא והומניסט גדול, שחי בוינה ובסין, אך קשה מהשלט לדמיין את ההרפתקאה המסעירה שהיא סיפור חייו המפעים של רוזנפלד.
את המקומות אליהם יקחו החיים את רוזנפלד לא ניתן היה לחזות כשנולד בתחילת המאה ה-20 למשפחה יהודית בעיר למברג שבאוסטרו-הונגריה, היום העיר לבוב שבאוקראינה. ממנה עברו רוזנפלד ומשפחתו לוולרסדורף באוסטריה, שם גדל, ובבגרותו נסע ללמוד רפואה בוינה ועבד בבית חולים בעיר, אך כחבר המפלגה הסוציאל-דמוקרטית נעצר ב-1934. עם שחרורו הוא פתח מרפאה פרטית, אך לאחר האנשלוס, נשלח לדכאו, ומשם לבוכנוואלד. בניגוד לרבים אחרים, גורלו של רוזנפלד לא ייעד לו לסיים את חייו שם, אלא להגיע למקומות רחוקים וללחום על אדמות זרות. התמזל מזלו להיות בין אלפי היהודים שהצליחו להינצל באמצעות אשרות כניסה לשנגחאי שהנפיק הקונסול הכללי של הרפובליקה הסינית בוינה, חה פנגשאן. האשרות שהנפיק הקונסול זיכו אותו שנים אחר כך בתואר חסיד אומות העולם, לאחר מותו.
שנגחאי, שהייתה מטרופולין ענק ובעלת מעמד מיוחד למעצמות זרות על אדמת סין, הפכה ליעד לפליטים יהודיים שברחו מהנאצים בתקופה בה מרבית המדינות בעולם סגרו את שעריהן בפניהם. רובע הונגקיו, שהיה חלק מ"האזור הבינלאומי" של העיר, נוהל על ידי המועצה העירונית של שנגחאי והפך לגטו יהודי, בו הצטופפו כ-20,000 פליטים בתנאי עוני.
רוזנפלד הגיע לסין עם אחד מאחיו אך לא הפך לחלק אינטגרלי מהקהילה היהודית בעיר. נטיותיו הפוליטיות גרמו לו להתקרב לקומוניסטים, כמו קומץ של יהודים אחרים, כדוגמת העיתונאי הנס שיפה שהשפיע רבות על דעותיו של רוזנפלד, והרופא היהודי-אוסטרי ריכרד פריי, שהחזיק בסיפור דומה לזה של רוזנפלד. באתר משרד החוץ של סין, החולק לרוזנפלד כבוד גדול, מפורסם מאמר בו נטען כי רוזנפלד אמר פעם שהוא הגיע לסין לא כדי ליהנות מהחיים אלא כדי להצטרף למהפכה. וכך עשה.
יעקב רוזנפלד מבקר את חיילי הארמיה השמינית, שאנדונג, סין, אוקטובר 1944 (ויקיפדיה)תחילה הוא פתח מרפאה המתמחה באורולוגיה וגניקולוגיה ברובע הצרפתי של שנגחאי, אך ב-1941 התנדב לצבא השחרור העממי של סין, שנלחם במלחמת סין–יפן השנייה כחלק מכוחות הצבא הלאומי נגד האימפריה היפנית. רוזנפלד שירת כרופא, ובמסגרת תפקידו עשה הכל: הוא ניתח חיילים פצועים, טיפל באזרחים בכפרים, ויילד תינוקות. תפקידיו במסגרת הצבא נהיו משמעותיים יותר ויותר – הוא בנה בתי חולים, פתח בית ספר לרפואה שהכשיר רופאים וצוותי רפואה, ולמעשה היה אחראי על כל ענייני הבריאות והרפואה של צבא השחרור העממי של סין. כל העת ראה רוזנפלד לנגד עיניו את מטרתו: להציל כמה שיותר חיי אדם. חיי הכפריים היו משמעותיים מבחינתו לא פחות מחיי חיילים, והוא עשה כל שביכולתו כדי לטפל גם בהם. ההערכות ידעו לספר כי בין 1941 ל-1949 הציל רוזנפלד את חייהם של עשרות אלפי סינים.
רוזנפלד הועלה בדרגות בהתמדה, ומאו דזה-דונג העניק לרופא האירופאי דרגת גנרל – כבוד שאף זר מעולם לא קיבל בסין. תפקידו לא הסתיים עם סיומה של מלחמת סין–יפן השנייה בספטמבר 1945. סיומה של מלחמה זו סימנה את סופה של הפסקת האש בין הקומוניסטים לבין המפלגה הלאומית הסינית (קוומינטנג) – שנועדה לעזור לסינים להילחם באויב היפני המשותף – והמשכה של מלחמת האזרחים הסינית. רוזנפלד פעל למען המפלגה גם במלחמה זו.
הקומוניסטים הסינים זיהו ברוזנפלד אחד משלהם. הוא היה מקורב למנהיגי המפלגה הבכירים ביותר, כגון ליו שאוצ'י, שעתיד היה להפוך לנשיא הרפובליקה העממית של סין אחרי מאו דזה-דונג, וגם למאו עצמו. כמו כן, הוא יצר חברות קרובה עם המפקד הקומוניסטי צ'ן יי, שבעתיד ישמש כראש עיריית שנגחאי וכשר החוץ של סין. השניים חלקו אהבה לספרות ושירה, טיילו יחדיו ברגל ושוחחו ארוכות בצרפתית. צ'ן יי אף כתב שירה ובספר המאגד את כתביו מופיע "מכתב לקומרד רוזנפלד" בו הוא מחזק את ידיו של ידידו האירופאי בבחירתו להצטרף למאבקו של הצבא העממי של סין.
רוזנפלד האמין כי המפלגה הקומוניסטית תשחרר את העם הסיני, גם מהפולשים היפניים וגם מהקוומינטנג. ב-1942 הפך לחבר המפלגה הקומוניסטית של סין, ועד היום נחשב בסין לגיבור לאומי.
בסוף 1949, אחרי הקמת הרפובליקה העממית של סין, החליט רוזנפלד לשוב לוינה. חבריו הסינים יעצו לו להישאר בסין בטענה שלא ימצא את עצמו שוב באירופה, אך רוזנפלד רצה לחפש בני משפחה ששרדו את השואה. בארוחת הפרידה מרוזנפלד לפני שובו לאוסטריה, דיבר צ'ן יי על תרומתו הרבה של ידידו למהפכה והעניק לו אות הוקרה.
אחרי זמן קצר באוסטריה ניסה רוזנפלד לחזור לסין, ללא הצלחה. גם להגר לארצות הברית לא הצליח בשל קשריו לסין הקומוניסטית. ב-1951 עלה לישראל, התיישב בתל אביב ועבד בבית החולים אסותא. למעשה, הוא ככל הנראה חיכה לאשרה לחזור לסין, אך תוך פחות משנה נפטר מהתקף לב והוא בן 49 בסך הכל.
מאז כינון היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לסין, ב-1993, אורחים דיפלומטיים שמגיעים ארצה מסין נוהגים לעלות לקברו בקריית שאול. ב-1999 הוקדשה לו תערוכה בבית התפוצות (אנו – מוזיאון העם היהודי, היום) ולפני כעשרים שנה יצא לאור באוסטריה יומנו של רוזנפלד משנותיו בסין, תחת השם "הכרתי את כולם". בסין לא שכחו אותו ומוקירים אותו כבר שנים – שם יש רחובות ובית חולים על שמו, בולים עם דיוקנו, ואנדרטה עם פסל בדמותו של ידיד הסינים בעל האף הארוך.
