מתי ולמה הפכו המצות הנפוצות שכולנו מכירים למרובעות? אמנם כך כנראה קל יותר לארוז אותן ואולי אפילו נוח יותר לשבור אותן, אבל ממתי נוחות והגיון מאפיינים כשרות או מסורת של אוכל יהודי?
ובכן, על עניין אחד קשה להתווכח: כשיצאו אבותינו ממצרים, ולא הספיק בצקם להחמיץ, זה היה בוודאי במהלך ניסיון לאפות פיתות. הן היו עגולות וכמוהן גם המצות במשך מאות שנים וכמו מרבית המצות השמורות עד היום.
הסיפור התחיל להסתעף ב-1838 כשיהודי מחבל אלזס בשם איציק זינגר המציא את המכונה הראשונה לייצור מצות. זינגר הנ"ל אמנם חלק את אותו שם בדיוק (באיות הלועזי – Isaac Singer) עם ממציא אמריקאי בן דורו, אלא שבעוד זינגר האירופאי הרים תרומה קריטית לאנושות בצורת ייצור תעשייתי של מצות, מקבילו האמריקאי עסק בזוטות כמו מכונת תפירה.
מכונת המצות של ר׳ איציק לא השלימה את תהליך ייצור המצה כולו אבל כן שיטחה את הבצק לפני כניסתו לתנור, מה שהקל משמעותית על השלמת התהליך ב-18 הדקות לפי דרישת שולחן ערוך.
איך נראו המצות ממכונת זינגר? באיור מ-1855, נראית המכונה כשהיא מייצרת מצות עגולות מוכנות לאפיה. אז עדיין לא פרצה המחלוקת הגדולה לגבי כשרות מכונת המצות. רבני גרמניה וצרפת – שם הייתה המכונה בשימוש – דווקא עמדו על יתרונותיה: אספקת מצות בזול לעניי הקהילה. מצות מסורתיות היו יקרות מאד והרבה פעמים מעבר ליכולתם הכלכלית.
הצרות התחילו כשהמכונה הגיעה מזרחה לאימפריה האוסטרו-הונגרית, פולין בואכה ליטא. הראשון להגיב הוא המהרש״ק, רבי שלמה קלוגר, שכתב על מכונת המצות: ״כי אש תוקד בקרבי ובלבי עצורה, בראותי כי פשתה משפחות אשר היא לקרחת ולגבחת, בערי אשכנז, גם במדינתנו אשר עודנה משובחת״. אשכנז דאז התייחס לגרמניה – והמהרש"ק היה רב פולני המקונן מרה על הסטנדרטים הנמוכים באותה אשכנז.
פסק ההלכה שלו מתפשט במהירות. אדמו״רי החסידות היו נוקשים אפילו יותר. האדמו״ר מצאנז, רבי חיים הלברשטם, לא הותיר מקום לספקות כשכתב: ״העושה מצות על כלי זה הוא חמץ גמור״. הרבי מגור מצדו לא רק ניאץ את המכונה, ימ"ש, אלא את כל מי שהשתמש בה: ״על דבר שאלתם אודות המצות לחג הפסח על ידי מאשין וכו' הנני מסכים לאסור כו' וה' יציל את עמו מאותן אנשים שלוחי היצר הרע תלמידי ירבעם בן נבט המתחכמים לנשל מכל מצווה מעט מעט. וכוונתם לעקור את הכל כנראה בעליל מעשיהם״. למתקשים: אופי המצות במכונה הם מי שמבקשים לעקור את הכל והמצה עצמה לא יותר כשרה מפיתה פושטית של יום חולין וחמץ. לא פחות.
הקורא הפשוט בתורה ודאי תמה מעט על האש והגופרית בעוצמת ההתנגדות. אחרי הכל, לא מדובר היה חו"ח על חזיר, גיור, שחיטה, שבת או פריצות. אנחנו באמצע המאה ה-19 ועל הפרק עדיין חסידים נגד מתנגדים, הופעת הרפורמים וגם הציונות ממש בשער. ובזה אתם מתעסקים? מכונה פשוטה לייצור מצות?
הטיעונים של המקפידים כמובן הלכתיים: הקושי לנקות את המכונה, ערעור טוהר הכוונה במצוות הכנת המצות וגם סיכון פרנסתם של עניים שזכו בכמה ימי עבודה באפיית מצות. אבל הבעיה האמיתית במכונת המצות הייתה אחרת. היא אולי רק משטחת את הבצק אבל גם מייצגת דבר מאיים הרבה יותר – תנועת ההשכלה, האפשרות של הקידמה לספק תשובות לענייני יום יום. מפרצה קטנה לכאורה כמו אותה מכונת מצות, הדרך קצרה לפלטת שבת, טלוויזיה, איברים מלאכותיים ומי יודע, אולי גם רובוט בודק כשרות במקום המשגיח?
למכונה היו גם לא מעט תומכים, למשל רבי אברהם יענער מקרקוב כתב: ״לו ידעו גאוני זמננו מהמכשולות הרבות בעשיית המצות, פה בעירנו, וראו עשית המצות על המאשינה, כבר גזרו גם הם לעשות מצות רק במאשינה״. המחלוקת פילגה משפחות, לא פחות. אחד התומכים במכונה היה ר׳ יוסף שאול נתנזון, רב העיר לבוב, מגדולי משיבי התקופה וגיסו של המהרש״ק. הוא אפילו כותב ״ביטול מודעה״ המבטל את האיסור של גיסו.
ספוילר – הקדמה תמיד מנצחת. נקפוץ 30 שנה קדימה.
יהודי בשם דב (בער) מנישביץ׳ היגר לארצות הברית מ-ממל (קלפדיה הליטאית של ימינו) ב-1886 והוזמן לכהן כשוחט בסינסינטי, שם הוא ישנה לחלוטין את החוויה היהודית-דתית באמריקה. הוא פתח מאפייה והחל להשקיע בפיתוחים טכנולוגים: מכונה אחת ללוש את הבצק ותנור גז המפזר את החום באופן אחיד ומבוקר. בסך הכל מנישביץ׳ רשם לא פחות מ-50 פטנטים הקשורים לייצור – אפילו מכונה לספירת מצות.
עכשיו כבר המצות נאפו ללא מגע יד אדם ואם נחזור לשאלה שלנו בתחילת המאמר, מצות אוטומטיות יכולות גם להיות מרובעות וקלות יותר לאריזה. את כספי הפרסום שלו השקיע מנישביץ בעיקר בעיתונות היהודית בשפה האנגלית. הוא שיווק את הטכנולוגיה החדשנית שלו כ-"מקדש של כשרות״. המסר היה עמוק הרבה יותר: אפשר להתערות בחברה האמריקאית, לדבר אנגלית, להתכתב עם הקידמה וגם לשמור על כשרות.
מנישביץ הזמין את גדולי הדור מכל צדי הוויכוח לבקר במאפיות שלו. הוא דאג שהביקורים יצולמו וכך יכול היה לפרסם מודעות בהם נראים גדולי רבני אמריקה טועמים מהמצות ויושבים לארוחה טובה. לצד החברה הוקם גוף כשרות מיוחד שנקרא "חבר הרבנים של מנישביץ".
הוא הרחיב את מסע יחסי הציבור לארץ ישראל, מימן ארגוני צדקה בירושלים, שם נפתחה אפילו ישיבת מנישביץ׳. בניסיון מוצלח להתרחב מעבר לציבור החרדי הוא השיג את ברכתו של הרב קוק וכך גם כל הציבור הציוני-דתי הפך ללקוחות מנישביץ׳. מפעל מצות מנישביץ הוקם גם בגבעת שאול.
ההכנסות מתעשיית המצות של מנישביץ׳ תדלקו במזומנים עסק שגדל במהירות והתפשט ליין (שהפך לאייקון תרבות מוכר וידוע במיוחד בקרב יהדות ארה"ב), גפילטע פיש בצנצנת וכל מאכל יהודי אשכנזי שניתן להעלות על הדעת בייצור תעשייתי המוני. העסק החליף בעשורים האחרונים מספר ידיים וכיום נסחר בבורסה כשהכנסותיו נאמדות בכ-75 מיליון דולר בשנה. מנישביץ׳ כיום הוא מוסד מוכר וידוע ביהדות אמריקה שאפילו נכנס לתרבות הכללית הפופולרית בלא מעט רפרנסים אבל לא פחות חשוב – מזוהה לחלוטין עם כשרות. חג פסח שמח!
